במהלך שירותי הצבאי נחשפתי למראות שהלוואי ולא הייתי רואה, חוויתי חוויות שהלוואי ולא נחוו. מאז הפכה ההתמודדות עם ההשלכות של השירות לנושא שמעסיק אותי גם ביצירה האומנותית שלי. במרכז העבודה ניצבות שלוש עבודות וידאו, שנושקות זו לזו בפינת החלל. בעבודה הראשונה מוביל סאונד של עדויות, שלוקטו מסיפורן של חברותיי לשירות וממני בצירוף דימויים הלקוחים מעולם החלומות שלי. שתי העבודות הנוספות מבטאות את תחושת הערעור וחוסר היציבות, שאני חשה בעת התעוררות מתוך שינה סהרורית. מדובר בקימה מתוך סיוט לתוך עולם שהוא לכאורה בטוח ושמתערער במגע עם החלום. בכל עבודות הוידאו בולט מוטיב המים שמחבר ביניהן. המים, המסמלים לרוב חיים, הם עבורי גם ביטוי לסכנה ולטשטוש גבולות.
הצופים מוזמנים לשבת בכיסאות האוטובוס שניצב על מדרון ויוצרים עבור הצופה חוויה מנטלית החוברת לחוויה פיזית של ערעור, חוסר שיווי משקל והתדרדרות. בשבילי, הנסיעה הביתה באוטובוס היוותה מחיצה בין השירות הצבאי לחיים עצמם, הפעם אני בוחרת לשלב בין השניים.
העיסוק בטראומה באומנות מייצר עבורי ומאפשר לי להיות במרחב שהוא חופשי ושבו אני יכולה להתבטא ולפרוק, אך גם לשתף ולהעלות למודעות סוגיה שאינה מקבלת חשיבות מספקת. אני מתכוונת לכך שגם חיילים וחיילות שאינם לוחמים בחזית הקרב עשויים לסחוב עימם פוסט-טראומה אפילו שנים רבות לאחר השירות הצבאי.
מנחה: מלי דה קלו
וידאו זה לקח פחות מדקה
